עמאש ואח' נ' אקסטרה ליסינג בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם המבקשת, היא הנתבעת בתיק זה, לדחות התובענה על הסף מחמת השתק עילה.

טוענת המבקשת, כי בסיסה של התובענה הינן טענות התובעת בגין כך שחתימתה על גבי מסמכי ההלוואה, נשוא התובענה, ואשר ניתנה לה על ידי הנתבעת, זויפה, ובשל כך נגרמו לה נזקים. בנוסף, כך הנתבעת, מלבד התובענה בתיק דנן, הגישה התובעת תובענה לבית משפט השלום בבאר שבע, בהמרצת פתיחה 1170/09, שם עתרה לסעד זמני לעיכוב הליכי מכירת רכב שמספרו 94-903-10, מסוג מיצובישי פג'ארו, שהוא הרכב נשוא התובענה דנן.

לטענת המבקשת, הטענות אשר נטענו בהמרצת הפתיחה, זהות לטענות אשר טוענת התובעת בתובענה כאן, וכי המסכת העובדתית העומדת בבסיס התובענה, זהה בעיקרה למסכת העובדתית בהמרצת הפתיחה.

עוד מוסיפה המבקשת, כי המרצת הפתיחה נדחה ע"י ביהמ"ש השלום בב"ש, עקב מחדלה של התובעת להגיש סיכומיה בבקשה לסעד הזמני, וכי דחיית התובענה שם מהווה מעשה בית דין, ומונעת מן התובעת לנהל את התובענה כאן, שהינה באותה עילה, בעיקר כאשר לא נתבקש פיצול סעדים. המבקשת מטעימה, כי די בדחיית התביעה כדי לבסס השתק עילה ולמנוע בעד התובעת לתבוע שוב באותה עילה, גם אם התביעה נדחתה מחוסר הוכחה או בשל העדר התייצבות. זאת, בשל כך כי דין בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד שנקבע לכך, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לו לדין.

המשיבה – התובעת, התנגדה לבקשת הדחייה בשל השתק עילה, וטענה כי אין זהות עילות בהמרצת הפתיחה ובתובענה כאן, שכן המרצת הפתיחה הינה תובענה לסעד הצהרתי בגין בעלות ברכב, שעילתה נולדה עוד בטרם נמכר הרכב, ואילו התביעה כאן הינה בגין הנזקים שנגרמו לה עקב מכירתו של הרכב. לחלופין טוענת היא, כי המרצת הפתיחה לא נסתיימה עקב הכרעה לגופו של עניין, ופסק הדין שם ניתן עקב אי הגשת סיכומים, ומשכך לא היה לה יומה בבית המשפט.

המבקשת השיבה לתגובת המשיבה, וטענה כי העובדה שעסקינן בסעדים בשתי תובענות שאינם זהים, אינה משליכה על מבחן עילת התביעה לצורך בחינת קיומו של השתק עילה, וכי המונח עילת תביעה פורש בפסיקה באופן רחב, כך שהוא מתפרש גם על עילת תביעה הדומה ביסודה לזו הניצבת ביסוד התביעה הקודמת.

דיון והכרעה

לשם בחינת טענת המבקשת לקיום מעשה בית דין בתובענה נשוא בקשה זו, יש לבחון האם מתקיים בעניינו השתק עילה.

המבחן לקביעה, אם קיים מעשה בית דין, הוא מבחן של זהות העילה ולא מבחן של זהות הסעד. לעניין "השתק העילה" המבחן הינו רחב בשל השיקול הקובע שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. בחינת זהות העילה, לעניין יישום הכלל בדבר השתק עילה, מחייבת השוואה של רכיבי התביעות הנבחנות. גם אם היה מדובר בסעדים שונים, הרי שכבר נפסק בעבר, כי המבחן הנכון הוא זהות העילה, להבדיל ממבחן זהות הסעד. השוואת הרכיבים בשתי התביעות אינה בדיוק מתמטית: הכלל יחול וייושם גם אם בתביעה הנוספת נכללו רכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת. כלומר, ההתייחסות למונח היא במובן הרחב.

המבחן לקיום זהות בין עילות התביעה לעניין מעשה בית דין, הוא, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה, שבגינו הוא תובע, בתובענה אחת. אם התשובה לכך היא חיובית, קיים השתק עילה.

אם העילה כבר נדונה בהליך קודם, הרי היא נבלעה בפסק הדין ואינה קיימת עוד. מכאן, שהתובע מושתק מלעורר אותה מחדש בהליך אחר. אם זכה התובע בתביעתו, העילה הובלעה בפסק הדין. נדחתה התביעה- מהווה פסק הדין מחסום בפני תביעה נוספת.

ראה ע"א (ת"א) 154/84 אימפורט בע"מ נ. יזלוביץ, פ"מ מ"ו (3) 485, 489, ת"א (תל-אביב-יפו) 1184/93 עותמי דורון ואח' נ' מעברי ברכה ואח' תק-מח 2006(3), 5428, עמ' 5439).

בענייננו, עיון בהמרצת הפתיחה מעלה כי ההמרצה הוגשה בבקשה ל"עיכוב הליכי מכירת הרכב נשוא תיק ההוצלפ או עיכוב כל הליך מכל מין וסוג הקשור בהליכי מימוש המשכון...". טוענת התובעת שם כי הנתבעת צירפה לבקשת מינוי כונס הנכסים, אשר בעקבותיה עוקל ונתפס הרכב הממושכן, הסכם הלוואה המתיימר להיות הסכם שנטלה התובעת הימנה, בסך 120,000 ₪, ואילו היא, התובעת מעולם לא חתמה על הסכם זה, והחתימה המתנוססת עליו, איננה חתימתה, וכי ההסכם מזויף. משכך ביקשה היא מביהמ"ש שם לקבוע, כי הסכם ההלוואה עליו מבוסס שטר המשכון, הינו בטל, וכי יש להורות על עיכוב מכירת הרכב בתיק ההוצלפ.

בתביעה שבפניי, עותרת התובעת לתשלום פיצויים בסך 190,780 ₪, וזאת בשל הליכי ביצוע המשכון בהם נקטה הנתבעת כנגדה, אשר התבססו על שטר משכון והסכם הלוואה מזויפים, ובשל הנזקים שנגרמו לה עקב תפיסת הרכב.

עינינו הרואות אם כן, כי המדובר, כטענת התובעת, בשתי עילות שונות. בהמרצת הפתיחה בבאר שבע, עתרה התובעת לסעד הצהרתי, לפיו הסכם ההלוואה עליו התבססה הנתבעת בהליכי ההוצלפ בהם נקטה כנגדה, הינו מזויף, ועל כן יש לעכב את הליכי מכירת הרכב. בתובענה דנן, עותרת התובעת לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לה עקב מכירת הרכב, מכירה אשר נעשתה בשל מצג שווא שהציגה הנתבעת בפני ראש ההוצלפ, על מנת לתפוס הרכב, תוך שהיא מסתמכת על מסמכים שקריים ומזויפים. [כל ההדגשות שלי א.פ.פ.].

כאמור לעיל, הלכה הינה כי המבחן לקיום זהות בין עילות הינו בדיקה אם יכול היה התובע לרכז את כל עילותיו בתובענה אחת. אין כל ספק בעיניי כי אין המצב כך בענייננו. המרצת הפתיחה נפתחה בגין סעד הצהרתי על מנת לעצור את הליכי מכירת הרכב בשל טענה לזיוף המסמכים עליו מתבססת המכירה, ואילו התובענה כאן נפתחה בגין הנזקים שנגרמו לתובעת עקב מכירת הרכב, נזקים שבאו לעולם רק לאחר שנסתיימו הליכי המכירה, ואותם לא יכלה היא לתבוע בתביעתה הראשונה, שכן אלו טרם באו לעולם באותה עת.